|
|||||
חמוד ביקשו שאכתוב משהו, אמרו שזה חשוב… אז אני מנסה לחשוב מה כבר אפשר להגיד, הרי מילים זה כלום ותמיד תמיד התייעצתי אתך בהכל, ושאלתי לדעתך, ועכשיו אין מי שיעזור לי לנסח… אין, ואני לא יודעת אם לכתוב על איך היית כשהיית קטנה, ואיך היית כשהיית גדולה – והיית גדולה!! על איך צחקת, ואיך בכית, על איך אהבת ואיך כעסת, וכמה יפה היית, כמה זוהרת, כמה שריקות היית גורפת ברחוב, וכמה מבטים. ואיך היית ואיך את עדיין, כל כך עדיין בשבילי, ותמיד תהיי!! כל כך הרבה דברים עשינו ביחד, ולמה דווקא עכשיו החלטת לבד, ולא השארת לי ברירה, עכשיו גם אני צריכה לעשות דברים לבד. ואני לא רוצה לבד – רוצה אתך. עם מי אני אדבר במילים שלנו, שרק אנחנו מבינות גם את הכוונות. עם מי אקשיב לשירים שלנו , למי אתקשר כל יום כמעט רק כדי לשתוק, ועם מי עוד אני יכולה לא לעשות כלום ביחד, ולעשות המון! אז חמוד, תשמור לי מקום ואני אגיע יום אחד (כולם מגיעים), ואני בטוחה שעד שאני אגיע כבר תדאגי שם לסדר הכל (גם אם זה אומר להפוך כמה שולחנות בדרך). ותבטיחי לי שאת לא שוכחת כמה אוהבים אותך, תמיד תמיד! כרמית | |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
