דפי הנצחה

אריה בדי נולד ב-11.12.1922.
הוא עלה ארצה והתקבל לחברות ב-1950.
הוא היה נשוי לשולמית והיו להם שני בנים, דני ושאול.
אריה נפטר ב-28.6.2011
אני אריה בדי נולדתי בעיר יארוסלב בפולין בשנת 11.12.1922.לאמה רוזה ואבא משה - מורה לתנ"ך בבית ספר היהודי ,,תרבות . אח למנחם מנדל, מוטקה ודב, גרנו באחוזה [חוה] שהייתה שייכת לסבא וסבתא של אימי- אחוזה שנמכרה למשפחתי מגנרל אוסטרו –הונגרי, אחוזה גדולה עם פרות, סוסים וכמה דונם של ירקות.
בגיל 7 התחלתי את לימודי בבית ספר עממי , בשנת 1938 סיימתי את הבית ספר ואבי קיווה שאמשיך בחיידר אולם אני אעדפתי ביה"ס תיכון, נרשמתי ללמוד בעיר לבוב בדיוק ב-1939 שהגרמנים פלשו לפולין ופרצה המלחמה. כל רעיון הבית- ספר תיכון נגוז ופרח יחד עימה.
אני חזרתי להורי בחווה, אבי הפסיק ללמד והכל התהפך בחיי. סוף ספטמבר באותה שנה נכנסו הגרמנים לחווה, הורו לנו לארוז קצת חפצים ושלחו אותנו ברגל אל מעבר לנהר למחרת אירגנו הורי סוסים ועגלות וכל החמולה הגיעה בעזרתם לעיר לובצוב, משם נדדנו לעיר לבוב ומשם בעזרת הרוסים ליערות סיביר, במטרה לחכות לסיום המלחמה ואח"כ לחזור לפולין, אני עבדתי בכריתת עצים בתנאים קשים מאד עם התקדמות החזית לתוך רוסיה הועברנו יותר עמוק לקולחוז וורושילוב . ומשם גייסו אותי ואת אחי מנחם לגדודי עבודה גם בתנאי חיים קשים ביותר, ב-1943, אחרי נסיון בריחה שלי ביקשתי להתגייס לצבא האדום ואחרי מספר חודשים של אימונים נשלחתי לחזית, בשנת 1944 התקדמתי בשורותיו לכיוון הגבול הפולני לעבר ביאליסטוק ואני עברתי לעבודה ציבורית בקהילה היהודית ,תפקידי היה לספק אוכל ובגדים לאלפי יהודים פליטים שהגיעו לשם עם תום המלחמה.
בביאליסטוק הצטרפתי לסמינר התנועה בעיר לודג' ובגמר הסמינר הצטרפתי לקבוצת נוער מהשומר- הצעיר על שם מרדכי אנילביץ במטרה להגיע לישראל , אחרי תלאות רבות וטיפוס מיגע בהרי האלפים באביב 1946 הגענו לאיטליה לעיר מילאנו ובאפריל 1947 הגענו לחופי הארץ באוניה" שאר- ישוב " משם גורשנו על ידי הבריטים לקפריסין.
עם קום המדינה שחררו אותנו ועם עליתנו הגעתי עם גרעין מרדכי אנילביץ לקיבוץ המעפיל. וביולי 1949 התאחדנו עם קיבוץ רשפים ,על אדמת אשרפיה בה הקמנו את הספריה הראשונה ואני ושולמית נבחרנו להיות הספרנים הראשונים ,ביוני 1950 נשאתי את שולמית לאישה, חברים קראו לנו זוג הספרנים, בבוקר אני הייתי האינסטלאטור ושולמית בישלה במטבח ובערב היינו בספריה , עד כאן מזיכרונותיו של אריה.
אריה בדי

ב1951 נולד בנם מיכה – משה שנפטר והוא בן חצי שנה בלבד. דני ושאול נולדו אחר כך.
אריה הקים את ארכיון הקבוץ ועסק בו שנים רבות גם במקביל לעבודותיו כספרן במוסד החינוכי גלבוע במפעלים האזוריים ועוד, בזכותו יש לנו תיעוד מסודר ומתויק מתחילת ימי הקבוץ.
אדיבות ומאור פנים לזולת היו מתכונותיו הבולטות ופתק קטן שמצאנו בעזבונותיו יעיד על כך: " חמש שנים עברו מאז שפגשת אותנו בקבוץ, קיבלת אותנו כאילו היית קרוב משפחה שלנו, מאז ועד היום אנו יודעים שאפשר לפנות אליך עם כל בעיה"... ויש המשך , אך קצרה היריעה, כ"כ אופייני לאריה.
בשנת 1986 איבד את שולמית בה טיפל במסירות אין קץ, אריה הצליח לשקם את חייו עם שושנה ובעזרת בניו שתמכו בו לאורך כל חייו , גם בשנים האחרונות, בזיקנתו.
בחג שבועות עוד ראינו את אריה בינינו והכל התדרדר כ"כ מהר.
נציין בהערכה רבה את דני ושאול , על המסירות וההשקעה – תחזקנה ידיכם.
יהי זכרו ברוך

בית רשפים