דפי הנצחה

בלה נולדה ב-14.10.1925.
היא עלתה ארצה ב-1991 ובאה לקיבוץ ב-1995 כאמא של חברינו יעקב יפרימוב..
בלה נפטרה ב-20.2.2009.
תולדות חיים ששמעתי מיעקב בנה

בלה נולדה ב-14.12.1925 בעיר ויטבסק שבבלרוס, בת יחידה לאברהם ואידה קרוק.

עד פרוץ מלחמת העולם השנייה הם גרו שם וערב פרוץ המלחמה הם השאירו את כל רכושם וברחו לרוסיה לעיר סרנסק שעל גדות הוולגה, את אביה גייסו לחזית והיא ואמה עבדו בחקלאות לפרנסתן ולממן את לימודיה לתואר ראשון בבית ספר לחקלאות.

בסוף המלחמה התאחדה המשפחה ויחד חזרו לעירם ויטבסק לגלות שהעיר הושמדה לחלוטין, הם המשיכו לעירה בוגושבסק הסמוכה ושם הקימו מחדש את ביתם שם גם פגשה את מי שעתיד להיות בעלה, אהרון שחזר גם הוא מהמלחמה פצוע קשה.

בשנת 1948 הם התחתנו ונולדו להם יעקב ב1949 ונהום שנתיים אחריו.

יעקב זוכר את אביו על כסא גלגלים מילדותו המוקדמת ואת אמו מטפלת בו ומגדלת את שני הפעוטים במסירות ענקית. בבוגושבסק חזרה ללימודיה והחליפה את המסלול ללימודי מתמטיקה לתארים ראשון ושני, איתם לימדה הוראת מתמטיקה למבוגרים שנים רבות.

ב-1958 נפטר אהרון בעלה עת היה בן 35 והשאיר אותה אלמנה צעירה בת 33 מטופלת בשני פעוטים.

היא עצמה סבלה ממחלות שונות שהטיפול התרופתי להן גרם לה לאיבוד סידן ולשבריריות גופה.

היא לא נישאה שנית, כל מעייניה היה במשפחתה הקטנה, בבניה ובנכדיה מאוחר יותר.

יעקב למד בעיר ויטבסק הסמוכה והיה מגיע לעיתים קרובות הביתה, אחיו נהום למד במוסקבה שם נמצא עד היום.

ב-1991 הגיעו יעקב ומשפחתו לרשפים, בלה הגיעה אלינו אחריו ב-1995 דוברי האידיש בקהילתנו מצאו אישה חכמה ונעימה, אישיות חזקה שתמיד התענינה בנעשה בפוליטיקה , במדינה, בארץ ובעולם.

אישה לא מתאוננת, את סבלה ומחלתה נשאה בתוכה בשקט אמיץ ובאצילות.

היא סרגה, היא כתבה שירים , היא קראה גם כשעיניה בגדו בה – עד הרגע האחרון. היא ידעה ליצור חברות בקבוץ ומחוצה לו, להעניק מעצמה.

גם דורי פש, ידידה טובה שהייתה נכנסת לביתה לעיתים קרובות, מדברת על בלה בהערכה ובאהבה גדולה, על אישה חכמה , מלומדת וצנועה מאד שתמיד הייתה עסוקה אם בסריגה, בקריאה ובתשבצים. המילון רוסי-עברי היה תמיד לידה מוכן כשנתקעו המילים, לעולם לא וויתרה, נוצר ביניהן קשר חם ומיוחד.

לפני כשבועיים נפגע גופה כמעט כולו, היא איבדה את היכולת לאכול- לבלוע, אולם לא הייתה מוכנה להתפנות לביה"ח, ראשה נשאר צלול והיא ידעה ובחרה במותה.

יעקב בנה הכל כך מסור טיפל בה עד הרגע האחרון עם עזרתה של אינה.
יהי זכרה שמור

תנחומינו למשפחה יעקב, אלק ודינה ולבן ברוסיה.

בית רשפים