Rapoo- It solutions & Corporate template

אתר הנצחה לתושבי הישוב .
יהי זיכרם ברוך...

דף הנצחה לרודריגז אידה ז"ל
(10/02/1938 - 06/09/2015)     (  -  )

אידה נולדה ב-10.02.1938.
היא הצטרפה לקיבוץ רשפים בשנת 1966.
היא היתה נשואה למוטקה ליינונד והיו להם שני בנים, רון ומיכה, ושתי בנות, ביתיה וסיגל.
אידה נפטרה ב-6.9.2015.

7/9/15

אידה רודריגז

אידה נולדה ב- 1938 בעיר ארקיפה בפרו, הבת ה-שלישית לניסים ופורטונה רודריגז אחריה נולדו לה עוד שני אחים – חמישה ס"ה. בהיותה בת שנתיים עברה המשפחה לצפון פרו לעיר טקנה שבגבול צ'ילה ושם עברה ילדותה עד גיל 13, בעיר טקנה לא היתה מערכת מסודרת לגיל הרך ואידה, אחיה ואחיותיה הלכו לבית הספר של המנזר עד כיתה א'. היא למדה בבית ספר ממשלתי, משפחת רודריגז היתה המשפחה היהודית היחידה בעיר,בתי ספר יהודים כמובן לא היו בעיר והיהדות היתה די רחוקה מהם, חגים חשובים כמו פסח, ראש השנה ויום כיפור הם ציינו וזאת בזכות סוחרים שהגיעו לעיר ולחנות המשפחתית והם היו מדווחים להם על מועד החגים הקרבים.

בהיותה בת 13 עברה המשפחה ללימה עיר הבירה של פרו, שם כבר היה ריכוז גדול של משפחות יהודיות , היא הצטרפה לתנועת בית"ר – זוכרת במיוחד את המפגשים החברתיים. בלימה סיימה ללמוד והחלה לעבוד.

בגיל 27 הגיעה אידה עם אחותה לארץ כתיירת , הרעיון מצא חן בעיניהן והן הלכו ללמוד באולפן בקבוץ מעברות, אחרי ארבעה חודשים עברו לרמת אביב , ב- 1966 הגיעה לרשפים, פה הכירה את מוטקה ביחד הקימו את ביתם , עם ארבעת ילדיהם, ביתיה , רון סיגל ומיכה.

אידה למדה סייעת שיניים באוניברסיטת בר אילן ועבדה כמה שנים במרפאה בתפקיד זה. היא עבדה גם כמטפלת תינוקות, בקומונה, במתפרה וגם עם נוער ברזילאי שהיה בקבוץ כמה חודשים, במקביל טיפלה בהתנדבות אצל קשישה סיעודית תקופה ארוכה. אידה היתה אשה שקטה, איטית משהו, לא מהפעילות המביעות דעה בכל מקום, דמות נעימה , אולי שונה קצת בנוף שלנו. בתיק שלה מצאנו הרהורים על החיים שסוכמו במשפט ואולי גם המַרְאָה הפנימית של אידה: " משך הרבה זמן היה נדמה לי שהחיים האמיתיים אמורים להתחיל עוד מעט, אך תמיד היה מכשול שאיתו יש להתמודד ואחריו יתחילו החיים, עד שהבנתי" , כתבה "שהמכשולים האלה הם החיים שלי"."לכן תפסיקו לחכות עד שנרזה, נתחתן, נוליד ילדים, נתגרש, קיץ, סתיו, אביב, או עד שנמות כדי להבין שאין זמן אחר להיות מאושר- האושר הוא דרך ולא גורל".

בשנים האחרונות, כשנסגרה המתפרה ועם השינויים נסגרו מקומות עבודה, סגרה הבדידות עליה, היא חיפשה מרגוע ב"פנאי לי" ומצאה את עולמה בעבודות נייר שחלקן אספה בִּיתָה סיגל והן מוצגות היום בביתה, היתה אישה יצירתית מאד עם נפש של אמן. היו לאידה תחביבים נוספים, היא עסקה בקישוטי סוכר, בויטרז'ים , ספרות ועוד ...

לפני שנה בדיוק התפרצה אצלה מחלה שהרפואה לא מצאה ממש פתרון, היא המשיכה להיות בינינו ממש עד השבוע האחרון, ב"פנאי לי" שכל כך אהבה ליצור , להיות עם אנשים.
בשנה זו ליוו אותה סיגל, רון ומיכה, כל אחד בדרכו . מילים חמות ביותר לסיגל שלא חסכה מאום, בכל הזדמנות, בכל מצב ידעה להגיע, להביא את התרופה הנכונה, להסיע לבית החולים, לסעוד ולהיות.

אידה ומוטקה הקימו משפחה חמה ובזכות קיבלו תמיכה ענקית מילדיהם בימיהם הקשים – תבורכו .
לנו אידה, תחסרי בכל מקום , במועדון , על המדרכות, בדרך המיוחדת שלך.
יהי זכרך שמור בלבנו

בית רשפים




הוסף



< חזרה לאתר הנצחה
reshafim abc
ab מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות