דפי הנצחה

לזכרו של יצחק ברוש
יצחק נולד ב-1935 בשכונת המהגרים הפרולטרית פַטרנאל שבבואנוס איירס, למשפחה בעלת אידיאולוגיה קומוניסטית שורשית. למד בבית ספר היסודי של שכונתו. אבל את לימודי התיכון עשה בהצלחה בבית ספר למסחר וכלכלה, הידוע שם ברמתו הגבוהה.
כצעיר, אהב מאוד כדורגל והצטיין בעצמו כשחקן בקבוצת הנוער של מועדון השכונה. אפילו הוצע לו להצטרף אל קבוצת הכדורגל המפורסמת Boca Juniors. כשעמד בפני הבחירה, האם להיות שחקן כדורגל או פעיל בהשומר הצעיר, החלטתו קבעה את כל מהלך חייו.
הוא פעל, עד עלייתו, במסגרת קן קדימה, אחד הקינים הגדולים של התנועה בבואנוס איירס. הוא הדריך, עסק בצדדים הארגוניים של ניהול הקן, כולל ענייני הכספים, ואף היה ראש קן. הוא גם פעל בתחומי הכספים של התנועה. כוון שעמד להיות מגויס למשך שנתיים לחיל הים הארגנטינאי, הצטרף לקבוצת בנים שנסעה לאורוגוואי. אילולא יציאה מוקדמת זאת, הייתה סכנה לגיבושה של פלוגת העלייה הראשונה של קיבוץ ו' מארגנטינה שיועד להשלמה ברשפים. הוא הקדים לעלות ב-1955 תוך צירוף משפחתו שלו. הם נשלחו לקיבוץ דן, בעקבות משלח ידו של אביו בתפירת נעליים. עם עליית יתר חברי הגרעין, כולל נעמי, הגיע לרשפים ב-1956. יצחק שירת בנח"ל המוצנח תוך כדי הקמת משפחתו עם נעמי. כצנחן, השתתף בשירות מילואים במלחמת ששת הימים. עם פלוגת צנחנים, עמדו לצנוח בשארם-אל-שייך אבל הוחזרו חזרה כאשר התברר שהשטח כבר היה בידי צה"ל. במילואים, השתתף גם במלחמת יום-כיפור.
בקיבוץ עבד כמעט 20 שנה בתמרים וגם ריכז את ענף המטעים. עבד בתפקידי ניהול ב"הזית" של המפעלים האזוריים עד התקף הלב הראשון והניתוח. בשנים האחרונות סייע בניהול ענייני כספים וניהול חשבונות בטרפלקס ובקיבוץ – והיה דמות מוכרת לפקידי הבנקים בבית שאן. יצחק מילא בקיבוץ תפקידים חברתיים רבים: כרכז וועדת צריכה, חבר בוועדת חברים, וועדת עבודה, וועדת מינויים, אקונום וגזבר הקיבוץ. היה ציר בוועידת מפ"ם, ופעיל בכל מערכות הבחירות בהן השתתפו רוב חברי הקיבוץ מאז.
יצחק היה ידוע לחברי רשפים כבעל עמדות פוליטיות ביקורתיות ביותר כלפי הגזענות המצויה בחברה הישראלית, והמיליטריזם שלה. הוא התמצה היטב בכל המניפולציות הפוליטיות והכלכליות של הימין הישראלי.
אבל בקשרים החברתיים, ידע לגלות פנים אוהדות לכולם וסייע רבות לכל מי שהיה זקוק לכך. יצחק היה אדם בעל לב ענק, לב שהתגלה לכולם בטיפולו המסור בעידית וגיל. בחודשים האחרונים, כאשר חולשתו הפיזית של לבו פגעה בו קשה, נעמי וילדיו לא עזבו אותו לרגע וסעדו אותו במסירות רבה. יצחק היה מודע למצבו, ולא רצה לחיות חיי נכה. נתנחם בכך שמותו שיחרר אותו מייסוריו .
יהיה זכרו ברוך
בית רשפים
6/3/14